הבית של גבריאל, סוזי — וטום
אנחנו זוג מהנדסים שהחליף את העיר הגדולה בשפאדה דיאמנטינה. טום, כלב הגולדן רטריבר שלנו, הגיע איתנו ונתן לבית את שמו.
האכסניה היא הבית האמיתי שלנו: דלתות פתוחות, צמחים במרפסת והנוף היפה בלנסואיס מלמעלה. אנחנו מקבלים כל אורח כמו חבר — בזמן, בשיחה ובהמלצות נכונות למסלולים.
אנחנו מבשלים את ארוחת הבוקר בסירי קרמיקה ונירוסטה, ללא שמן סויה. יש גואקמולה, ביצים, שמן זית, שמן קוקוס, מיצי פירות מקומיים, קוסקוס מקואופרטיב וקפה מהשפאדה. היוגורט מחברתנו קרול.
Gabriel e Suzy, seus anfitriões.
Na varanda do Mandala, com a Pispi — nossa gata recepcionista.
No São João, a cidade inteira se enche de bandeirinhas.רחוב שקט בלב לנסואיס
אנחנו 100 מטר מהמרכז ההיסטורי, ברחוב שקט שבו השכנות — רבות מעל גיל 80 — מכירות את כולם בשמם. לנסואיס היא עיר בטוחה: הולכים ברגל בכל מקום, יום ולילה, והתושבים מקבלים מבקרים כמו בני בית.
הגולדן שנתן לבית את שמו
לפני שהפך לאכסניה, הבית הזה היה הבסיס להרפתקאות של טום. הוא צעד איתנו על פני כל השפאדה — מפלים, עמק פאטי, לילות של ירח מלא. הוא זה שנתן למקום את שמו ואת נשמתו, ואת האנרגיה שלו אנחנו משתדלים להעביר לכל אורח שמגיע.
מי מקבל אתכם בשער
הבית קרוי על שם טום, כלב הגולדן רטריבר הראשון שלנו, שהגיע איתנו. היום קבלת הפנים בארבע רגליים מגיעה מקורומין — עדין, בעל הבית האמיתי — ומפיספי, החתולה שלנו, שמחליטה לבד על אילו ברכיים לשבת. הם חלק מהאירוח בדיוק כמונו.
כלב הגולדן רטריבר הראשון שלנו, שהגיע איתנו ונתן לאכסניה את שמה.
עדין ובעל הבית האמיתי, הוא מקבל את כולם בשער.
צבעי צב, מחליטה לבד על אילו ברכיים לשבת.
עיירה שנושמת היסטוריה ותרבות
לנסואיס נולדה בתקופת מכרות היהלומים ושומרת את העבר הזה בבתים הצבעוניים וברחובות האבן של המרכז ההיסטורי. היום זו עיירה תוססת: סדנאות וחנויות מלאכה, אמנות אפרו-באהיאנית, שוק רחוב וקהילה שמשמרת את תרבות האזור. כדאי להקצות זמן להליכה ללא מטרה ולשוחח עם האנשים שבונים את העיר.
